מאז פרוץ המלחמה, משפחות רבות בישראל מתמודדות עם תקופות ממושכות שבהן אחד ההורים משרת במילואים. עבור ילדים, היציאה של אבא או אמא מהבית אינה רק שינוי בשגרה – היא עשויה לעורר געגוע, דאגה, חוסר ודאות ולעיתים גם פחד.
כל ילדה וילד מגיבים אחרת למצב כזה. יש ילדים שממשיכים בשגרת חייהם כמעט ללא שינוי, בעוד שאחרים מבטאים את הקושי בדרכים שונות. חשוב לדעת שברוב המקרים מדובר בתגובות טבעיות למצב של לחץ מתמשך, שסביר להניח שיחלפו בהדרגה כאשר הבית יחזור לשגרה וההורה ישוב הביתה.
מהו "לחץ מתמשך" ולמה הוא שונה ממצב לחץ חד-פעמי?
תקופת מילואים ממושכת אינה אירוע חד-פעמי, אלא מצב שמלווה את הילדים ואת המשפחה לאורך שבועות ואף חודשים, ולעיתים גם בלוויית ידיעות קשות או חוויות מאיימות. מצב מסוג זה מכונה בספרות המקצועית "לחץ מתמשך" או "לחץ כרוני", בשונה מתגובת דחק חדה שמתעוררת בעקבות אירוע בודד וחולפת בתוך זמן קצר יחסית.
ההבדל המרכזי בין השניים הוא משך הזמן ומידת חוסר הוודאות. הגוף שלנו מצויד ב'מערכת דחק' שתפקידה להגן עלינו מפני איומים – היא נכנסת לפעולה כשאנחנו מרגישים סכנה, ועוזרת לנו להגיב במהירות, ולאחר מכן, כשהאיום חולף, היא אמורה לחזור לבדה לאיזון ולרגיעה. הקושי מתחיל כאשר האיום או הדאגה אינם חולפים אלא נמשכים לאורך זמן: אז מערכת ההגנה הזו נשארת 'דרוכה' לתקופה ממושכת, בלי מספיק הפסקות של רוגע וביטחון. במצב כזה, גם ילדים בעלי חוסן טוב עלולים למצוא את עצמם מתקשים יותר ויותר לשמור על איזון רגשי והתנהגותי.
מה קורה לילדים שחווים לחץ מתמשך?
חשיפה ממושכת למצב של אי-ודאות ודאגה עשויה לבוא לידי ביטוי אצל ילדים במספר תחומים:
- ויסות רגשי – קושי גובר בוויסות רגשות, תגובות עוצמתיות יחסית לגירויים קטנים, התפרצויות זעם או בכי תכוף יותר מהרגיל
- שינה ואכילה – קשיי הירדמות, יקיצות ליליות, סיוטים, ושינויים בתיאבון
- ריכוז ותפקוד לימודי – קושי להתרכז, ירידה בהישגים, עייפות מתמשכת
- תלונות גופניות – כאבי בטן, כאבי ראש או תלונות גופניות אחרות שאין להן הסבר רפואי ברור
- שינויים התנהגותיים – נסיגה התפתחותית אצל ילדים צעירים, לעומת הסתגרות או עצבנות אצל ילדים גדולים ומתבגרים
- דאגנות מוגברת – מחשבות חוזרות, צורך גובר בהרגעה ובקרבה פיזית להורה
חשוב להדגיש: ברוב המקרים מדובר בתגובות זמניות, שחולפות בהדרגה עם סיום המצב המעורר אותן ועם התמיכה המתאימה מהסביבה. עם זאת, כאשר הלחץ נמשך זמן רב מדי, או שאין לילדה או לילד מספיק רגעים של רוגע ותחושת ביטחון לאורך התקופה, קיים סיכון מוגבר להתפתחות קשיים משמעותיים יותר – כגון חרדה מתמשכת, ירידה במצב הרוח, ולעיתים גם תגובות דחק הקשורות לאירועים מאיימים או קשים שהיו חלק מהתקופה.
ילדים מגיבים למצבי לחץ בהתאם לגילם, לאופיים ולחוויות החיים שלהם, בפרט חוויות קודמות של פרידה או לחץ. וגם מהאופן שבו המבוגרים סביבו מתמודדים עם המצב.
חלקם ישאלו שאלות רבות על ההורה שנמצא במילואים, אחרים יפגינו עצבנות, יתקשו להירדם, יהיו זקוקים לקרבה רבה יותר להורה שנשאר בבית או יביעו חשש שמשהו רע יקרה.
יש ילדים שמבטאים את הקושי במשחק, בציור, בשינויים בהתנהגות, בקשיי שינה או אפילו בתלונות גופניות כמו כאבי בטן או כאבי ראש.
המצוקה שהם מרגישים עשויה להתבטא גם בהתנהגויות שאפיינו גיל צעיר יותר, כמו קושי להיפרד בבוקר, רצון לישון עם ההורים או צורך מוגבר בעזרה. אצל מתבגרים הקושי עשוי לבוא לידי ביטוי בהסתגרות, עצבנות, ירידה בריכוז או שינויים במצב הרוח.
ילדים רבים חווים רגשות שונים ואף מנוגדים בו-זמנית. הם יכולים להיות גאים מאוד באבא או באמא שמשרתים את המדינה, ובאותה נשימה גם להתגעגע, לכעוס על כך שהם אינם בבית, לדאוג לשלומם או לחשוש שייפגעו.
רגשות אלו אינם סותרים זה את זה. חשוב לאפשר לילדים להבין שכל הרגשות שלהם לגיטימיים, גם אם הם מורכבים. כאשר ילדים מרגישים שמותר להם לדבר על מה שהם חווים מבלי שישפטו אותם, קל להם יותר להתמודד עם התקופה.
כיצד אפשר לעזור לילדים בתקופת המילואים?
אחד הדברים החשובים ביותר הוא לשמור ככל האפשר על שגרת החיים. בתקופות של חוסר ודאות, שגרה מעניקה לילדים תחושת יציבות וביטחון. אין צורך ליצור שגרה מושלמת, אלא להשתדל לשמור על הדברים המוכרים והקבועים כמו שעות שינה, ארוחות, מסגרת חינוכית, פעילויות משפחתיות וזמן משותף.
כדאי גם לעודד שיח פתוח. זו טעות לחשוב שאם הילד אינו מדבר , סימן שהכול בסדר. יש ילדים שמעבדים את החוויה דרך התנהגות, משחק או שינויים במצב הרוח, ולכן חשוב לתת להם הזדמנות לדבר באופן חפשי על מה שהם מרגישים וחושבים.
אין צורך להסתיר את העובדה שההורה במילואים, אך גם אין צורך לחשוף את הילדים לפרטים שעלולים להגביר את החרדה. כאשר הילדים שואלים שאלות, מומלץ לענות בכנות, בפשטות ובהתאם לגילם.
מתוך רצון להגן על הילדים, הורים לעיתים מנסים להרגיע אותם באמצעות משפטים כמו "אין לך ממה לדאוג" או "לא יקרה כלום". למרות הכוונה הטובה, הבטחות שאין לנו שליטה עליהן אינן תמיד מועילות.
במקום זאת, אפשר לומר: "אני מבין שאתה דואג", "גם אני מתגעגע", או "נעבור את התקופה הזאת יחד". תגובות כאלה נותנות מקום לרגשות של הילד, מבלי להגביר את החרדה או לבטל אותה.כדאי לשתף את צוות בית הספר שכן הם יכולים לעזור לילדים ולהקל על המצוקה שהם חווים בזמן שהם נמצאים בבית הספר, לעזור להם להשלים את המשימות הלימודיות, שכן ההישגים שלהם יכולים להיפגע בשל הלחץ המתמשך שהם חווים.
כאשר אין תשובה ברורה לשאלות כמו "מתי אבא או אמא יחזרו?", עדיף לומר בכנות שעדיין לא יודעים, ובמקביל לעזור להם להתמקד במה שכן ידוע וצפוי כמו: מי יהיה אתו, מה צפוי לקרות בימים הקרובים ומתי צפויה, ככל שניתן לדעת, השיחה הבאה עם ההורה שמשרת במילואים.
כאשר הדבר מתאפשר, שמירה על קשר עם ההורה שנמצא במילואים באמצעות שיחת טלפון, הודעה, תמונה או שיחת וידאו יכולה לסייע בהפחתת תחושת הגעגוע ולחזק את תחושת הקרבה.
גם ההורה שנשאר בבית זקוק לתמיכה
כאשר אחד ההורים נמצא במילואים, ההורה שנשאר בבית נדרש לעיתים להתמודד לבדו עם העומס היומיומי, הדאגה לבן או בת הזוג והאחריות על הילדים. זוהי תקופה מאתגרת, ולעיתים קרובות גם ההורה עצמו חווה עייפות, מתח חוסר ודאות, עומס ודאגה.
חשוב לזכור שילדים אינם זקוקים להורה מושלם, אלא להורה שמנסה להיות נוכח, קשוב ויציב ככל האפשר – וכדי לעמוד במשימה הזו, ההורה שנשאר בבית זקוק גם הוא לתמיכה. פנייה לעזרה, בין אם ממשפחה, מחברים ובין אם מגורמי תמיכה בקהילה, אינה מעידה על חולשה – להפך, היא יכולה לסייע לכל בני המשפחה להתמודד טוב יותר עם התקופה. כאשר העומס מורגש באופן משמעותי, מומלץ לשקול גם פנייה לעזרה מקצועיתמתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
ברוב המקרים, התגובות של ילדים למילואים הן תגובות טבעיות שחולפות בהדרגה עם הזמן ועם התמיכה שהם מקבלים מהסביבה.
עם זאת, אם הקושי נמשך לאורך זמן, מחמיר או פוגע באופן משמעותי בתפקוד בבית, במסגרת החינוכית או בקשרים החברתיים, מומלץ לפנות להערכה מקצועית. הערכה מקצועית יכולה לסייע להבין את מקור הקושי ולהתאים לילד ולמשפחה את המענה הנכון.
אילו טיפולים מתאימים למצב של לחץ מתמשך?
כאשר הקושי נמשך זמן רב או פוגע בתפקוד, קיימות מספר גישות טיפוליות מבוססות מחקר שיכולות לסייע לילד ולמשפחה:
הדרכת הורים – חיזוק היכולת של ההורה שנמצא בבית לספק לילד תחושת ביטחון, שגרה יציבה ותקשורת מותאמת לגילו
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – מסייע לילדים ולבני נוער לזהות מחשבות מעוררות חרדה וללמוד כלים מעשיים להתמודד עימן
טיפול ממוקד טראומה – מתאים במיוחד כאשר הייתה חשיפה לאירועים מאיימים או קשים במיוחד לאורך התקופה
טיפול במשחק – מתאים לילדים צעירים שמתקשים לבטא את חוויותיהם במילים, ומאפשר עיבוד רגשי באמצעות משחק, ציור ויצירה
טיפול משפחתי – מסייע לחזק את התקשורת והתמיכה ההדדית בתוך המשפחה בתקופה מאתגרת
כלים להרגעת מערכת העצבים – כגון תרגילי נשימה, דמיון מודרך והרפיה, שמסייעים לילד ללמוד לווסת בהדרגה את התגובה הפיזיולוגית ללחץ
הטיפול מותאם תמיד לגיל הילד, לאופי הקושי ולנסיבות המשפחתיות, ולרוב משלב מספר גישות זו לצד זו, תוך מעקב אחר ההתקדמות והתאמת המענה לאורך הדרך.
מה חשוב שהורים יזכרו?
תקופת מילואים ממושכת היא אתגר עבור כל בני המשפחה. גם כאשר הילדים מגיבים לקושי המתמשך שהם חווים, אין פירוש הדבר שמדובר בקושי שילווה אותם גם לאחר שהתקופה תסתיים.. ברוב המקרים, ילדים מצליחים להסתגל כאשר הם מוקפים במבוגרים קשובים, יציבים ותומכים.
מתן מקום לכלל הרגשות מעניק לילד תחושה שהוא מובן ולא לבד. שמירה ככל האפשר על שגרה נותנת יציבות וביטחון. תקשורת פתוחה ומותאמת לגיל מפחיתה את החרדה מפני הלא-נודע. תמיכה מצד המסגרת החינוכית מעניקה לילד עוגן נוסף מחוץ לבית. ונכונות המשפחה לבקש עזרה בעת הצורך מבטיחה שהילד לא יישאר עם הקושי לבדו. אלו הם גורמי החוסן המרכזיים שיכולים לעזור לילדים ולמשפחה כולה להתמודד עם התקופה.
פנו אלינו
אם אתם מתלבטים כיצד לסייע לילדכם בתקופת המילואים, או אם אתם מרגישים שהמצוקה נמשכת ופוגעת בתפקוד, צוות "אתם איתי" כאן כדי לעזור.
אנו מציעים הערכה וטיפול פסיכולוגי לילדים, למתבגרים ולהורים, תוך התאמת המענה לצרכים הייחודיים של כל משפחה.
ליצירת קשר ומילוי טופס פנייה : https://atem-et.online/%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%a7%d7%a9%d7%a8/
טלפון: 054-9788614
