דרכים להגביר את תחושת השליטה בצל המלחמה
בתקופה זו, בצל המלחמה רבים מאיתנו חווים תגובת לחץ חריפה וזה טבעי מאוד. אבל, חלק גדול מהילדים והמבוגרים לא יזדקקו לטיפול פסיכולוגי משום שלחלק גדול יש חוסן נפשי, כוחות ושיטות שבעזרתן מתמודדים עם המצב הקשה. חלק כן זקוקים לטיפול מידי ויעיל שיעזור להם למנוע סבל נפשי.
נעשה קצת סדר שיעזור לכם להחליט מתי לפנות לטיפול וגם ניתן לכם כלים שיעזרו לכם להרגיש יותר שליטה בימי מלחמה שבהם תחושת השליטה עלולה להיסדק.
תגובות נורמאליות/טבעיות למלחמה
פחד: הוא תגובה טבעית למלחמה. הפחד עוזר להיזהר ולהגן על עצמנו. הפחד מפעיל את תגובות הבריחה או הלחימה. אלו כוללות דופק מהיר, לחץ בחזה, קושי בנשימה, רעד, הזעה ויובש
בפה. תכיפות שתן, שלשולים, כאבי בטן וראש. סחרחורת וגרד בעור.
דריכות: היא תגובה טבעית מכיוון שהיא עוזרת לכולנו להיזהר. החושים מחודדים כדי להגן על עצמנו מפני פציעה או מוות.
קשיי שינה: קושי להירדם או לישון שינה רצופה במשך הלילה.
אובדן תיאבון או אכילת יתר: בגלל העצב והפחד יש שינויים בתיאבון.
בכי והתפרצויות כעס: "הפתיל שלנו קצר". כולנו רגישים יותר, כועסים יותר בקלות, נבהלים יותר בקלות ונעלבים יותר בקלות.
מצד שני, חלק מהילדים יכולים להיראות יותר אדישים ומנותקים.
היצמדות להורים: ילדים נצמדים להורים משום שהם מפחדים שיקרה להם משהו רע. משום כך, הם מתקשים ללכת לשירותים לבד, לסגור את הדלת בזמן שהם מתקלחים. הם מעדיפים לישון עם ההורים.
עיסוק במוות: ילדים שואלים שאלות כמו "האם אני אמות, האם את יכולה למות"?
תגובות נוספות הן עצב ואובדן אנרגיה. יש פחות רצון לשחק או ללמוד.
חלק מהילדים מאבדים שליטה על צרכים ביום או בלילה (שתן וצואה). ישנם ילדים חוזרים למצוץ מוצץ או נצמדים לבובה או דובי.
אשמה: חלק מאיתנו, נוכח המראות המפחידים והקשים שאנשים עברו, מרגישים אשמה לצחוק, לשחק ולאכול או אפילו לקנות בגד, ספר או משחק חדש. מחשבות כמו "אנשים איבדו את ביתם ואת יקיריהם, איך אני יכול לצחוק או ליהנות"? אשמת הניצולים היא תגובה שכיחה שרואים אצל אנשים שניצלו, בעוד אחרים לא הצליחו להינצל מהמצב.
בושה: לעיתים אנשים מתביישים בדברים שעשו או שלא עשו בזמן האירוע. למשל, "צעקתי ובכיתי נורא". "דאגתי לעצמי ולא לאחרים". "אני פחדן" וכדומה.
תינוקות מגיבים בחרדת פרידה והיצמדות להורים, קשיי אכילה, קושי לישון או להירגע.
כל אלה הן תגובות נורמליות שיעברו מעצמן לאחר תקופת הסתגלות למצב.
דרכים פשוטות שעוזרות להגביר את תחושת השליטה
נתמקד בדרכים פשוטות שעוזרות להגביר את תחושת השליטה.
הסחת דעת: הציעו לילד/ה פעילויות שיסיחו את דעתו, כמו להקשיב למוזיקה; לשחק, לצייר.
שמירה על שיגרה [ככל שניתן]: ארוחות מסודרות, להקפיד על צחצוח שיניים, מקלחת, הקראת סיפור.
הומור: זיגמונד פרויד כתב שהומור עוזר לאנשים לתעל דחפים תוקפניים שלא ניתן לתאר אותם באופן חופשי. ההומור עוזר לשחרר רגשות מודחקים. ככל שהבדיחה עוסקת בנושא כואב יותר, כך היא מעוררת צחוק רב יותר. גם בתקופת השואה, אנשים במחנות ריכוז השתמשו בהומור כדי לשמור על שפיות דעתם. הם השתמשו בהומור עצמי - צחקו על התגובות שלהם, על איך שהם נראים וכדומה. הם גם השתמשו בהומור שחור כדי להתמודד עם המוות. ולכן, כתיבת שירים מצחיקים על המצב, לצחוק על עצמנו על תגובות שלנו בזמן המלחמה הם דרך שיכולה לעזור.
הנאה: פשוט לעשות דברים כמו להיפגש עם חברים, לקנות ספר או משחק חדש, לאכול ארוחה טובה וכדומה. הנאה חשובה לשמח את עצמנו. נכון שאחרים סבלו או ממשיכים לסבול מהמצב אבל גם במצבים הגרועים ביותר כמו בשואה אנשים ניסו ליהנות מדברים קטנים, לצחוק וליצור.
הרגעה: אפשר להושיב את הילד/ה בחיקכם, לחבק אותו ולנשום נשימות איטיות. ילדים יכולים להירגע כשהם חבוקים בזרועותיו של ההורה שמרגיע את עצמו. לילדים צעירים אפשר לבקש לנסות להרגיע את הבובה או את הדובי. תבקשו מהילדים לספר לכם מה עוזר להם להירגע ולהרגיש יותר טוב.
אפשרעם ילדים צעירים אפשר להציע להירגע בדרכים הבאות: לדמיין שגופכם רך וגמיש כמו ספגטי לאחר שבישלו אותו במים חמים. אפשר לקפוץ עשר פעמים בַּמָּקוֹם כמו כדור. לדמיין שאתם בובת בד, "הניחו את גופכם כאילו היה בובת בד".
אוורור רגשות: אפשר לבקש מהילדים לספר איך הם מרגישים. מה הם חושבים. להקשיב להם ולתת מסר של תקווה ועידוד למשל, "אני מבין אותך, הדברים יסתדרו". אפשר להציע לצייר ציור שבו הילד יבטא את עצמו. אבל, אם ילדים או מבוגרים נחשפו באופן ישיר לפציעה, מוות, הרס רכוש או לאירועים קשים אחרים "הדיבור על הזיכרונות הקשים" יכול להזיק. ולכן, יש לתת זמן למנגנוני ההדחקה לעשות את שלהם.
להעביר מסר של תקווה והתגברות: לספר לילדים על מה אתם התגברתם וגם על הכוחות של הילדים להתגבר על פחדים שהם הרגישו לפני המלחמה. למשל, איך הם התגברו על פחד מחושך או לרכוב על אופניים.
להפעיל את הגוף: לרוץ או לקפוץ ולשחק בכדור.
לכבות את הטלביזיה: למרות שזה לא קל. כדאי לקחת הפוגה מהחדשות הקשות.
לדבר עם הילדים על המצב: הם מרגישים ויודעים הרבה יותר ממה שהם מספרים. אפשר להסביר למשל, "הפתיעו אותנו. אבל יש לנו צבא חזק וננצח, כמו שהפתיעו אותנו לפני 50 שנה. גם אז ניצחנו וגם הפעם ננצח". נלמד מכך ונפיק לקחים שיעזרו לנו למנוע ממצב כזה לחזור על עצמו".
לתת לילדים תפקידים: להתנדב, לעזור בבית או במקום שבו אתם נמצאים. לעזור לכם לערוך קניות, להכין אוכל, לשחק עם האחים הקטנים.
משפטי האומץ שלי
ציידו את הילדים במשפטים שעוזרים להם להרגיש חזקים.
הנה כמה משפטי אומץ מעודדים לדוגמה. אימרו אותם בקול רם או הקליטו אותם והקשיבו להם מדי יום.
אנחנו נתגבר
יש לי כוח, אני חזק/ה.
אני אמיץ/אמיצה
אני יכול/ה לסמוך על המשפחה שלי
אני יכול/ה להתגבר על הפחד
הנה עוד כמה רעיונות שמתוכם אפשר לבחור. האם יש לכם עוד רעיונות? כתבו לנו, נשמח לשמוע מכם.
- להזמין חבר או חברה לשחק.
- להקשיב למוזיקה משמחת, לקפוץ ולרקוד.
- לאפות עוגיות עם מבוגר אחראי.
- לקפוץ בחבל קפיצה.
- לחבר שיר מצחיק.
- לשחק במשחק מחשב שמפעיל את הגוף.
- לשחק משחק קופסה עם ההורים או עם אחים או עם חבר או חברה.
- לצפות בסדרה מצחיקה.
- לומר בכל יום לפני השינה את משפטי האומץ.
כדי לגייס את המוטיבציה של ילדים לתפקד בזמנים קשים אפשר ליצור תוכנית חיזוקים. לדוגמה, טבלת כוכבים יומית. בטבלה תדביקו/תציירו נקודות או כוכבים שבהם הם זוכים תמורת תפקוד (צחצוח שיניים, עזרה בבית וכדומה). החליטו על פרסים קטנים בהם הילדים יזכו בתמורה לנקודות בהן הם זכו.
מתי כן צריך לפנות לעזרה מקצועית?
הנפגעים העיקריים הם אנשים שנפגעו בצורה ישירה לדוגמה, פגיעת טילים, ילדים בעוטף שנחשפו לאירועים המזעזעים בקיבוצים. אבל גם ילדים ומבוגרים במעגלים רחבים יותר כמו השכנים וקרובי משפחה, ואנשים שנחשפו לתמונות המזעזעות של הטבח, יכולים להגיב במה שאנו מכנים בשפה המקצועית, "תגובת דחק חריפה". גם תגובה זו היא טבעית ויכולה להמשך עד חודש ימים לאחר החשיפה לאירועים הקשים. אם התגובות קשות ומתמשכות כדאי לפנות להתיעצות עם גורמים מקצועיים שמומחים בטיפול בתגובות לטראומה.
אנחנו איתכם
